<h1>חדושי הראב"ד — קידושין</h1>
<h2>דף כה:</h2>
[קידושין י"ז ע"ב] מרבה אני את הבן שכן קם תחת אביו לייעדה ולשדה אחוזה. [וא"ת] מ"ט לא קא חשיב בהו נחלה שהבן קודם לאח ולבת. [וי"ל] דכיון דהכא במקום שאין בן קא מיירי כיון דחשיב יבום גבי אח, ובמקום שאין בן הרי יפה כחו של אח כבן, משום דלא קא חשיב ליה בלמעלה לבן על האח, ובשדה אחוזה נמי לא קא חשיב לנחלה במעלות הבן על האח, דהא אנן אפי' במקום שאין שם בן קאמרי' שאם פדאה אחיו אינה חוזרת לו ביובל אלא לכהנים, והיכא דאין לו בן מיהא הרי יפה כחו לנחלה כבן, ואפי' הכי לא השוה דינו כדין הבן להעמיד שדה לאחיו ביובל, ומשום הכי לא קא חשיב ניהלא, ובמסקנא דאמרי' דלא חשיב בבן אלא מעלות שישנן אפי' בפני האח, מה שאין כן באח דלא אשכחן ליה מעלה בחיי הבן, לא בעי לממני נמי נחלה בבן שישנה בפני האח, משום דלא חש לה כיון דבאח לא אשכחן אפילו חדא, ובבן אשכחיה חדא דהיינו ייעודה.
<h2>דף ל.</h2>
[קידושין כ' ע"ב] או דילמא לקולא אמרי' [לחומרא לא אמרי']. כלומר ג"ש זאת לא נשנית אלא לקולא, להקל על שדה אחוזה שנלמוד אותו מעבד עברי לענין השביח והכסיף, והכי איתא בערכין [ל' ע"א]. אבל להחמיר על עבד עברי הנמכר לגוי לא נאמר, שאין לנו להחמיר עליו ולהקל לגוי אלא א"כ נתפרש בו.
[קידושין כ' ע"ב] או דילמא היכא דגלי גלי. דההיא ג"ש גמרי' לה לענין הכסיף והשביח כדאיתא בערכין, אבל גבי בתי ערי חומה לא אשכחן בבתי ערי חומה דגמר לה.
